מראות

איי הדנובה נוצרים על ידי משקעי נהרות - חול וחצץ. למרות שלאט לאט, הנהר מעצב ללא הרף את גדותיו, משנה אותם. לכן, איים אינם יציבים, ומשנים את השטח והתצורה שלהם. איי הדנובה הם פינות גן עדן, מנותקות מהזמן ומהדינמיקה של החיים המודרניים. למרות שמספר איי הדנובה עולה על המספר המרשים של 60, רובם קטנים בשטחם ובחשיבותם. יוצא דופן הוא האי פרסין (בלנה) - האי הבולגרי הגדול ביותר על הדנובה, ואחריו קוזלודוי, ורדים, בטין, גולימה ספרווינה, ליוליאק, אלקו ווטרן. ישנן שמורות באיים ורדים ופרסינה (בלנה) בגלל מושבות הציפורים - עיטי ים, חפירות, אנפות, קורמורנים, ואלון ורדים הייחודי.

ציון דרך טבעי "דיקליקטש" או "פוביט קמק" ממוקם על גדת נהר הדנובה, כ-2 ק"מ צפונית לכפר מצ'קה, עיריית איבנובו, ביישוב סטאלפישטה. הוא מייצג שתי תצורות אבן בגדלים שונים, כנראה מתקופת המזוזואיקון. אגדות ומסורות שונות קשורות בהן על המלך מרקו, שהרים את הסלע הגדול על אצבעו הקטנה. ישנן הצעות שהאבן הגדולה שימשה כתצפית על ידי הרומאים או שהיא חלק משרידי גשר שחצה את נהר הדנובה.

מפל קורשונה מציע את מחזה המים הגדול והציורי ביותר בבולגריה. נוצר על ידי טרסות קארסטיות רבות, הוא יורד מגובה של 20 מטר כדי לעצור את הנשימה מכל מבקר. הוא ממוקם בקצה הצפוני של רמת דבטש, ליד הכפר קרושנה, עיריית לטניצה. באזור תופתעו גם משני מפלים קטנים יותר, שיחד עם הראשונים יוצרים את מה שנקרא מפלי קורשונה, הידועים גם כאזור מאראטה. גם מיני הצמחים והחיות הנדירים והיקרים מהספר האדום של בולגריה שגדלים כאן יעניינו.

אורלובה צ'וקה ממוקמת על המדרון השמאלי הציורי של נהר צ'רני לום, 2.5 ק"מ צפונית-מזרחית לכפר פפלינה ו-7 ק"מ מזרחית לעיירה דב מוגילי. ב-1959 נבנו באורלובה צ'וקה 124 מדרגות אבן, ונחפרה מנהרה מלאכותית ששימשה כניסה. המערה היא המערה המעוצבת השנייה באורכה בבולגריה. שמו קשור לזה של רכס הסלע שעליו נמצאת כניסתו, בעבר הלא רחוק היה רכס זה מקלט לנשרים. למערות רוזה יש את היתרונות הגדולים ביותר למחקר מקיף של החלק הצפון-מזרחי של אורלובה צ'וקה. עבורם, המבוך הענק של מערת אורלובה צ'וקה הוא מושא מחקר כמעט קבוע. מערת אורלובה צ'וקה היא מערכת מורכבת מאוד של מנהרות מערות, אולמות גדולים וקטנים.

מערת מגוראטה ממוקמת 17 ק"מ מבלוגרדצ'יק, בתל רבישקה הגיר (461 מ' מעל פני הים). זוהי אחת המערות הגדולות והיפות בבולגריה, היא מורכבת מגלריה ראשית ושלושה סניפים צדדיים. האורך הכולל של הגלריות הפתוחות הוא כ-2500 מ' הטמפרטורה במערה היא 12 מעלות בכל ימות השנה. על פי מחקרים גיאולוגיים, היווצרותה של מערת מגורה החלה לפני כ-15 מיליון שנה.

השטח המוגן הוא מתחם ביצות טבעי משוחזר, עם משטר מים מוסדר באופן מלאכותי ומגוון ביולוגי עשיר. הוא מתאים לתיירות מים לאורך נהר הדנובה, דיג ספורטיבי וצפייה בציפורים. בשטח עיריית לום יש את "דיג אורסויה" המוכרז כאזור מוגן. לשטח יש מעמד בינלאומי של הגנת טבע והוא בית גידול של מספר מיני בעלי חיים וצמחים מוגנים, נדירים ופגיעים. יותר מ-160 מינים של ציפורים זוהו, 33 מהם כלולים בספר האדום של בולגריה.

טרסות נהרות יפות, צוקים גבוהים, מערות, תצורות סלע, ​​מגוון ביולוגי גדול ומונומנטים היסטוריים הופכים את פארק הטבע רוסנסקי לום למקום יוצא דופן לבקר בו. בנוסף לאפשר פעילויות מחקר מדעיות, פארק הטבע רוסנסקי לום מציע גם הזדמנויות רבות לתיירות אקולוגית פעילה. הסמל של פארק הטבע הוא החסידה השחורה הנדירה, שנמצאת לרוב ליד הכפר ניסובו.

פארק הטבע "פרסינה" הוא ייחודי לבולגריה והיחיד על נהר הדנובה הבולגרי. הכרזתה שמה לה למטרה לשמר ולשקם את אדמות הדנובה, תוך דגש מיוחד על שימור המצב הטבעי של האיים הרבים בגבולות הפארק. כאן נמצא גם האי הבולגרי הגדול והרביעי בגודלו בדנובה באירופה - האי פרסין, שהעניק את השם לפארק הטבע. אורכו 15 ק"מ, ורוחבו מגיע ל-6 ק"מ. בפארק הטבע ובשמורות נבנו מקומות לצפייה בציפורים. גם מסלול מסלול האופניים הבינלאומי EuroVelo 6 עובר בפארק.

מגדל השעון בסווישטוב נבנה בסגנון תקומת בולגרית הטיפוסית, כנראה בשנת 1763 על ידי אמן לא ידוע. השנה מונצחת עם כיתוב בערבית על לוחות שיש. למגדל גוף ראשי ומעליו מבנה עץ. בסוף המאה ה-19 הוחלף מנגנון השעון המקורי בחדש מתוצרת אוסטריה.

מבצר מיסיוניס או קרומובו קאלה ליד טרגובישטה מתוארך לתקופת ההיסטוריה הביזנטית והבולגרית המוקדמת של ימי הביניים, המאות IV-VI, IX-X, XII-XIV. מיסיוניס התקיים במשך עשר מאות שנים, במהלכן מילא תפקיד מרכזי במסחר של ביזנטיון דאז ומדינת ימי הביניים הבולגרית. למבצר יש חשיבות אסטרטגית להגנה על הבירות הישנות וליקו פרסלב ווליקו טרנובו. העיר נהרסה במאה ה-14 על ידי הכובשים העות'מאנים, שבזזו ושרפו אותה.7

מרכז הקרמיקה העתיק ליד פאבליקייני הוא היחיד מסוגו לא רק בבולגריה, אלא גם בדרום מזרח אירופה כולה. הוא התגלה במקרה בשנת 1971, אך עד מהרה הפך לאחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים מהתקופה הרומית בארצנו. זה מייצג את מה שנקרא וילה רוסטיקה או רכוש חקלאי של יוצא הצבא הרומי, המוקדש לחקלאות וגידול בקר (כנראה לקראת סוף המאה ה-1). בתחילת המאה הבאה כנראה גילה הרומאי את החימר האיכותי באזור ובנה מרכז לייצור קרמיקה (כלים, כלי חרס פולחן). כיום חלק מכבשני המרכז חשופים למבקרים מתחת לכיסויי זכוכית. ניתן לראות לבנים ואריחים עתיקים בצורה של מבנים מודרניים.

כמעט כל עיריית דנובה גאה במושא של מורשת תרבותית והיסטורית רומית בשטחה. הגבול הצפוני של האימפריה הרומית עובר בכל אזור התיירות של הדנובה - הדנובה הרומית לימס (מלטינית לימס פירושו גבול). בין השרידים המעניינים ביותר של מערכת הביצורים של הרומאים ניתן למנות את המבצר הקדום של בונוניה (וידין), העיירה הרומית אולפיה אסקוס (גיגן), תחנת הכבישים והטירה העתיקה דימום (בלנה), העיר העתיקה נובה (עיירת סווישטוב), ​​המבצר העתיק סקסאגינטה פריסטה (העיר רוסה), הערים העתיקות של טראנסמריסקה (טוטרקאן), דורוסטורום (סיליסטרה) והשמורה הארכיאולוגית אבריטוס (רזגרד).

הפנתיאון של גיבורי תקומה הלאומית הוא מוזיאון גלוסקמאות לאומי, שהוקם לזכר הבולגרים שמסרו את נפשם למען שחרור בולגריה. הוא מאכלס את עצמותיהם של 453 מהפכנים ואנשי מיליציה שהשתתפו במלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1877-1878, צ'טניקים ואישי ציבור אחרים. ביניהם ליובן קארבלוב, זהרי סטויאנוב, תומא קרדז'ייב ואולימפי פאנוב. הוקרה גם לבבא טונקה ולמשפחת אוברטנובי. הפנתיאון נפתח בשנת 1978 לרגל חגיגת המאה לבולגריה החופשית. לצדה מתפקדים תערוכה מוזיאלית וקפלה.

מוזיאון "צריף המצולב" ממוקם בוידין והוא מתאפיין בתוכנית האדריכלית המדהימה שלו בצורת צלב שווה זרועות. הבניין נבנה על ידי מושל וידין אוסמאן פזוואנטוגלו בשנת 1801 ושימש כאכסניה ליאניסים. הארכיטקטורה ייחודית ומשקפת את הפתיחות לכניסת רעיונות חדשים לאדמות הדנובה באותה תקופה. האנדרטה התרבותית היא מוזיאון לחיים ולהיסטוריה של חבל וידין מתקופת הרנסנס ותחילת המאה ה-20, בו ניתן לראות תערוכות שונות.

הקבר העתיק המאוחר בסילסטרה נחשב ליצירה סמלית של הציוויליזציה העתיקה המאוחרת מאמצע המאה ה-4. הוא זכה לפופולריות מיוחדת בגלל עיטורי הקיר המעודנים שלו - דמויות גיאומטריות, חיות ואנושות, סצנות ציד, זוג נשוי ומשרתיהם. מאמינים שבעליו עזב את דורוסטרום במהלך הפלישה הגותית בסוף המאה ה-4, וזו הסיבה שהקבר מעולם לא שימש לייעודו.

מנזר הסלעים בסרבובסקי "סנט דימיטרי בסרבובסקי" הוא מנזר הסלעים הפעיל היחיד בבולגריה. הוא נמצא במרחק של 10 ק"מ מ-רוסה, בעמק הציורי של נהר רוס. התושב המפורסם ביותר של המנזר הוא הקדוש שנולד ב-1685 בכפר בסארבובו. דימיטריי בסרבובסקי, אשר בילה את כל חייו במנזר הקדוש. כיום הוא הפטרון של בוקרשט, וזו הסיבה שהאתר זוכה להתעניינות עצומה מצד תיירים רומנים.

פליקס קאניץ, הנוסע האוסטרי, תיאר את אגם סרברנה כ"אלדורדו לעופות מים". השמורה המתוחזקת באותו השם ממוקמת 2 ק"מ דרומית לנהר הדנובה ו-16 ק"מ מערבית לסיליסטרה, על שטח של 600 דונם. היא מפורסמת בזכות היותה ממש על מסלול הציפורים הנודדות מאירופה לאפריקה - ויה פונטיקה, וכן בזכות נוכחותם של מינים ייחודיים ומגוונים של עופות מים. הסמל של "סרברנה" הוא השקנאי בעל הראש המתולתל, שניתן לראות בסביבתו הטבעית. בגלל המינים הנדירים והנעלמים של ציפורים, בשנת 1983 נכלל אגם סרברנה ברשימת אתרי מורשת טבע ותרבות עולמית של אונסק"ו. סרברנה היא גם חלק מרשימת המקומות החשובים מבחינה אורניתולוגית באירופה.

הקבר התראקי ממוקם ליד הכפר סוושטארי, עיריית איספריח. הוא חלק מהשמורה ההיסטורית והארכיאולוגית "סבוריאנובו", יחד עם שרידי עיר עתיקה בטרקיה, תלים, נקרופוליסים והמקדש המוסלמי "דמיר באבא טקה". קבר הכומר החשוף נחשב לביתו האחרון של ביתו האחרון של דרומיחט, מלך שבט הגטי שאיכלס את האזור. קישוטים מדהימים, כולל בעלי חיים וצורות אחרות, נראים במקומות רבים. בגלל השילוב הייחודי של ארכיטקטורה, פיסול וציור, בשנת 1985 נוסף הקבר לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו.

כנסיות הסלע איבנובו ליד הכפר איבנובו מחוז רוסה היו חלק מרשימת המורשת התרבותית העולמית של אונסק"ו מאז 1979. האתר היווה מעין מוקד משיכה לרוחניות נוצרית בתקופת המדינה הבולגרית השנייה (מאות XII-XIV). מנזר הסלע-לברה "המלאך מיכאל הקדוש" מורכב ממספר מתחמים עם ציורי קיר מרשימים שהשתמרו. בכנסיית הבתולה הקדושה ניתן לראות את המייסדים הצאר איבן אלכסנדר ואשתו צארינה תיאודורה רשומים באורך מלא.

סלעי הבלוגרדצ'יק הם תופעת טבע ייחודית לא רק בבולגריה, אלא גם באירופה. הצללית שלהם פוסלה במשך 230 מיליון שנה כדי לייצר פסלים טבעיים של יצורים מיתיים, בעלי חיים וציפורים. הסלעים משתרעים באורך של כ-30 ק"מ ומגיעים לגובה של עד 200 מ'. נוצרו למעלה מ-100 מערות, ועמודי הסלע יוצרים את המצודה הטבעית "קאלטו".בשנת 2009, סלעי בלוגרדצ'יק היו בין 77 המועמדים הסופיים מתוך סך של 260 אתרים שהשתתפו בתחרות רחבת היקף שמטרתה לקבוע את שבעת פלאי הטבע החדשים של העולם.